חנוכה נגמר ואת עוד לא פה

אצל ההורים הדלקנו היום נר אחרון של חנוכה. הייתי בטוחה שתבואי אלינו בחנוכה, אפילו שזה רק שבוע 38. הייתי בטוחה...כמעט. אבל האמת שמזג האוויר כל כך חורפי ולא יפה, שצריך להיות משוגע כדי לצאת מבטן חמימה לעולם הרק והחורפי של הימים האחרונים.

אם לא תבואי אלינו עד יום שני, אז גם מזל קשת כבר לא תהיי. אני עדין מאמינה שאת קשתית...אבל כמובן שמה שלא תהיי ומתי שלא תחליטי לצאת אלינו, אנחנו נאהב אותך בכל מעודינו וללא גבול.

אם לא תבואי עד יום שני, ההימור הבא שלי יהיה כבר ה 4 לינואר...יום אחרי התל"מ שלך. זה אומר עוד שבועיים וקצת...וכל יום עובר לו לאט...עם צירים וצירצורים, ותהיות וכמעטים וגם לא קצת כאבים (התרחבות הצלעות - זה מה שהרופא אמר), והרבה מחשבות,, ופחדים, והתרגשות, ושימחה ועוד המון דברים. מישהו כתב איפשהו שלא מספרים לנו אבל ההריון בעצם נמשך שמונה חודשים ועוד שנה - החודש התשיעי. וזה כל כך נכון. אבא שלך כבר משתגע...הוא גם עובד רחוק ואם יהיו לי פתאום צירים יקח כ 3 שעות עד שיוכל להגיע אליי ולהיות איתי. הוא מודאג...גם אני מודאגת.

הכנו היום את חדר השינה. יש המון מקום לעריסה שלך...כנראה שנזמין עריסה כזו שנצמדת למיטה שלנו, אז את תהיי קרובה אלינו כל הזמן, וגם אם תבכי בלילה, או תרצי לינוק, אמא תהיה במרחק יד ממך, ותמהר למשוך אותה אליה, לנשק ולחבק ולהניק ולהרגיע.

מה צפוי לי? איך ירגישו הצירים האלו שכולם מדברים עליהם? על הכאב ההנוראי הזה...איך אתמודד? כמה זמן זה יקח? יהיה חתך? קרעים? כמה זמן עד שאחזור לעצמי אח"כ...ואיך יהיה איתך? איך יראו חיינו מאילך? כל כך הרבה שאלות ותהיות...וואו