התמנון פול, אכזבות ועוד

2010-07-10 13:55


שלוש שעות עברו הערב בין האמבטיה ועד שנרדמה סוף סוף התינוקת. שיא חדש. יש להודות, חיפשתי צרות כנראה כשקיוויתי שהקטנה תירדם לה בעצמה במיטה (דבר שעוד מעולם לא קרה). אכן, לבסוף בעלי החליף אותי בנסיונות ההרדמה, ועבר מהר מאוד לערסול בידיים, מה שכמובן כתמיד נחל הצלחה. רק שאז, כששם אותה במיטה, התעוררה בבכי מיד, כי כבר הייתה רעבה (עברו 3 שעות…בכל זאת). הנקה קצרה והמתוקונות נרדמה עמוקות, והופס, למיטה ללא תלונות. מתישהו נהיה חייבים להתמיד וללמד אותה להרדם לבד במיטה…

שמעתי היום, וגם צפיתי בוידאו שלו, על התמנון הגרמני פול, שמנחש נכונה את תוצאות המונידאל. כמה הזוי זה? עכשיו תוצאות הגמר מחר מעניינות אותי הרבה יותר מקודם. התמנון פול אומר שספרד תנצח. אבא שלי, וגם אורי גלר, מהמרים על הולנד. כבר עכשיו שמעתי שההסתברות לכל הניחושים הנכונים של התמנון עומדת על 1:64, שזה גבוה בטירוף! אם יהיה צודק גם הפעם, וספרד אכן תזכה, אני אתייחס שונה לתמנונים מעתה ועד עולם. כמובן, אם אפגוש כאלה.

ועכשיו לאכזבת הסופ"ש (היו האמת שתיים, אבל אחת שולית, ואחת ממש גדולה:) לא סיפרתי, אבל ברביעי האחרון נסענו שוב לראות כמה בתים בפרדס חנה-כרכור, והפעם ראינו את בית חלומותינו! בית גדול, חדש יחסית, מחולק נכון, עם המון חלונות ואור, ומטבח גדול וחדיש, וחצר ענקית מדושאת (מהמילה דשא). וגם בשכונה טובה ומבוקשת. כמעט מושלם.  כבר בשיחה עם הדיירת, הבנו שבעל הבית הוא קצת בעייתי (היא אמרה שהוא הגון, אך מאוד דקדקן ולחוץ, ואם היה יכול לשלוט בעולם, כנראה שהיה עושה זאת). אני מהתיאור הזה לא מאוד נבהלתי. הגון וקשה לא מפחיד אותי…יש לי ייקים במשפחה בכל זאת…

התקשרנו אליו כבר בנסיעה הביתה (עד כדי כך התלהבנו והרגשנו בטוחים), ובטלפון הוא אמר שאני נשמעת נעימה (הוא נשמע היה אדם עצור מאוד), וקבענו להפגש ולהכיר בקניון ברמת גן, בשישי אחר הצהריים. כדי לקצר אומר, כי מעולם לא תיארתי לעצמי שפגישה כזו יכולה להיות כה בלתי נעימה. מסתבר שזוג עצמאים ללא תלושי משכורת, לא ממש מרשים אותו, וגם העובדה שאת שכר הדירה של הבית אנו מתעדים לשלם ע"י שכר הדירה אותו נקבל עבור דירתנו אותה אנו עוזבים ומשכירים, לא הועילה במיוחד. הוא אמר שירצה "לראיין" זוגות נוספים לפני שיעשה את בחירתו. אדם מתנשא שכזה, וקר כל כך, לא פגשתי מימיי. החזקתי עצמי לא לקום משם וללכת בהפגנתיות. אני מודה, אני רגילה לזרועות פתוחות. אני רגילה שאנשים יודעים לזהות את האיכות שבי ואין להם צורך לבדוק. בקיצור, יצאנו מהפגישה בתחושה מאוד לא נעימה, וגם האהבה לבית (שמצא חן בעיננו מאוד), ירדה קצת. אז אנחנו חוזרים לחיפושים, בינתיים.

 
אה, וכמעט שכחתי, האכזבה השניה: נסענו היום במיוחד לכפר דניאל לאכול ארוחת בוקר בסגנון מזנון חופשי, בקפה בשם iCaffe. בהחלט לא היה שווה את הנסיעה. אמנם היו כמה סלטים נחמדים, אבל חוץ מקישים קטנים ומעולים, הכל היה דיי בינוני ולא במיוחד משובח. ואם אני כבר מדברתעל ארוחות בוקר, אז רוצה גם לפרגן: האהובה עלינו ביותר, היא ארוחת הבוקר המפנקת (זה שמה, וכן היא), של בית הקפה Jeramaia שבפינת הרחובות ירמיהו ודיזינגוף. אני ובעלי חוזרים לשם כמעט כל שבוע, ואף פעם לא מתאכזבים (אומלטים מעולים, חצילים מטוגנים עם פטה, תוספות מגניבות לביצה כולל בייקון, מוזלי מעולה, שוקולד השחר, ועוד כל מיני פינוקים נחמדים וטעימים שהם כמובן מעבר לבסיס הרגיל של ביצים-סלט קצוץ-לחם-גבינה-שתיה).
קודם