הפחדת אותנו קצת היום

הלכנו למוקד לעשות מוניטור שגרתי כפי שהורה הרופא. הרגשתי אותך זזה המון...המוניטור הראה דופק גבוה וקופצני. זה התאים למה שהרגשתי בבטן, אבל האחיות לא אהבו את וגם לא הרופא. השאירו אותי לעוד חצי שעה וגם אז הדופק שלך לא נרגע וגם לא הפעילות שחשתי בפנים. מה את עושה שם??? הלכנו לאולטרסאונד ושם הטכנאית ממש התלהבה ממך - אמרה שבאמת נראה שאת רוקדת סמבה כי את מזיזה ממש את האגן. היא גם אמרה שאת מתוקה אמיתית ושהיא ממש סקרנית לראות איך תראי. אמרנו שגם אנחנו. הכל נראה לה תקין. המשכנו לרופא שהחזיר אותנו למוניטור לעוד חצי שעה ואמר שאם הדופק לא יראה בייס-ליין (ממנו אפשר להבין אם הקפיצות הן עליות או ירידות) יצטרך לשלוח אותי למיון נשים בבית החולים. לא כייף. חזרנו לעוד חצי שעה של מוניטור שלא הראה עדין שום קו יציב. את עדין היית בשיא הפעילות והאנרגיה. חזרנו לרופא ששלח אותנו למיון. האחות קודם עוד מלמלה משהו על זה שכנראה כבר צריך ללדת ואולי יתנו לי זרוז.

בלב כבד נסענו לכיוון הבית. לא יכולתי לנסוע ישר לביה"ח כי לא היה איתי הסלולרי וגם לא התיק הרפואי והיה לי פיפי והייתי רעבה. גם בפנים לא הרגשתי שמשהו לא בסדר...הרגשתי אותך כמו תמיד והכל היה נראה לי הזוי והסטרי, אבל גם הייתי מודאגת מאוד כי פתאום היה חשש שכל תוכניותיי ללידה טבעית בלניאדו ירדו לטמיון ואני אלד עם זרוז ואפידורל באיכלוב - שם לא עשיתי אפילו סיור.

בבית אכלתי משהו קטן, ותוך דקות ספורות היינו שוב באוטו עם תיקי הלידה והמחלקה שהכנתי והרבה חששות בלב.

בבית החולים כולם היו מקסימים ומיד הרגיעו אותי שהמוניטור שעשיתי נראה בסדר גמור, רק באמת לא יציב, ושבסך הכל היו צריכים להשאיר אותי עוד קצת במוניטור, אבל שזה ידוע שהרופאים של קופת חולים שולחים למיון כשמתקרבת השעה 13:30 והם צריכים ללכת הביתה.

אז חיברו אותי שוב למוניטור ושוב לא היה יציב, אז שינו לי תנוחה וזה התחיל להסתדר. אח"כ ביקשו שאשתה ואוכל ובעלי קנה תפוצ'יפס ומיים, וכנראה שמשהו מלוח זה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי שהקטנה סוף סוף תרגע והדופק שלה יתייצב. הכל בסדר, הקפיצות היו עליות ולא ירידות, והכל בסדר.

הרופא אליו נכנסנו עם התוצאות עשה לי גם אולטרסאונד והראה לי שהתינוקת המופלאה שלנו אינה שוכבת שם בפנים בתנוחה העוברית המקובלת אלא שוכבת ממש, עם הראש למטה, והרגליים מתוחות בנוחות וישרות! זה מסביר את הכאבים בצלעות...לא היה מקום אז היא עשתה לה מקום, וממש לא נראה שצפוף לה. היא ישנה ובקושי עשתה טובה שהזיזה איזו יד.

כשיצאנו מבית החולים התחיל גשם מטורף והשמיים היו אפורים וחשוכים. אמרתי לבעלי שזו הקטנה שלנו שסידרה לו יום חופש כדי שלא יצטרך לסוע לצפון ביום שכזה.

אז זהו. הרווחנו ערב נעים של ביחד ו...התינוקת שלנו עוד בבטן ובאמת, מה יש לה לצאת כשבחוץ חורף כזה?