אנחנו מחפשים בית באיזור השרון.
כל חיי גרתי בעיר. תמיד באיזור תל אביב.
מצד שני, תמיד אהבתי את הקיבוץ, ואת הצפון, ותמיד שנאתי מעליות, וצפיפות, ופיח, וחניונים תת קרקעיים.
מצד שלישי (יש דבר כזה?), בתל אביב, כשבודד לי או משעמם, אני פשוט יוצאת מהבית עם התינוקת בעגלה, ומתחילה ללכת. פעם לפארק, פעם לכיוון גן העיר, פעם לבאזל, פעם לים. תוך כמה דקות אני כבר מרגישה מעודדת ולא בודדה. יושבת לי באיזה קפה כשהתינוקת נרדמת, קוראת איזה עיתון, והופה - שוב אני מאוהבת בעיר.
מצד רביעי...(אם היה שלישי, אז למה לא להמשיך?), הבניין הפך בלתי נסבל, הדיירים מתחלפים, ועד הבית לא מתפקד, הסביבה הפכה רועשת, מלוכלכת, רווקה...
בתוך תוכי אני יודעת שסביבה שקטה, ירוקה ושפויה יותר, תיטיב עם ביתי, וגם עם בעלי ואיתי. אני רושמת "איתי" אחרון, כי ההסתגלות הקשה ביותר תהיה שלי. בעלי כבר חי כל מיני חורים מבודדים...הוא בסדר עם זה. לי...זה יהיה חדש.